בתחילת ינואר 2020 פנה משמר הדמוקרטיה ליועץ המשפטי לממשלה, בעקבות פרסומים בכלי התקשורת כי הוחלט למנות את ח"כ דוד ביטן לשר החקלאות, וזאת חרף המלצת משטרת ישראל במרץ 2019 להעמידו לדין בגין לקיחת שוחד ב-12 פרשות שונות.
משטרת ישראל פרסמה במארס 2019 בתום חקירה פלילית ממושכת, כי ממצאיה העלו כי ח"כ ביטן במסגרת תפקידיו הציבוריים השונים, הן בתקופה שבה שימש סגן ראש עיריית ראשון לציון והן בתקופה שבה כיהן כחבר כנסת ישראל, קיבל שוחד במזומן בסכום שעולה כדי מאות אלפי שקלים, וכן הבטחה לקבלת דירות מגורים – והכול בעד פעולות הקשורות בתפקידו. בתמורה, כך לפי הודעת משטרת ישראל, הפעיל ח"כ ביטן את סמכותו, השפעתו, עוצמתו וקשריו על גורמים שונים והוביל לשינוי החלטות, מתן היתרים מסוגים שונים והפחתת תשלומי עירייה. באופן זה, גרם ח"כ ביטן לשינוי חוות דעת משפטית של גורמי מקצוע בעיריית תל אביב, זירז תהליכים בתשלום חובות וקידם את ענייניהם של הגורמים העסקיים שבשירותם פעל ומהם לקח טובות הנאה.
סמכותו של ראש הממשלה למנות את ח"כ ביטן לשר בממשלתו לאחר הבחירות לכנסת מעוגנת בסעיף 30(ד)לחוק-יסוד: הממשלה. בבואו להפעיל את הסמכות המוקנית לו, על ראש הממשלה, ככל איש ציבור, להפעיל שיקול דעת בהפעלת הסמכות, ושיקול דעת זה צריך להיות מופעל בסבירות, בהגינות, בנאמנות ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה. מנעד השיקולים שראש הממשלה רשאי לשקול הוא רחב מאד, וביניהם גם שיקולים פוליטיים-מפלגתיים שהם שיקולים ראויים ולגיטימיים אולם כחלק מן הרשות המנהלית, שיקול דעתו של ראש הממשלה אינו מוחלט; עליו לפעול בסבירות ובמידתיות; עליו לשקול שיקולים עניינים בלבד; עליו לפעול בתום לב ובשוויו.
לטענת המשמר, במציאות דאז – שבה מכהנת כנסת מעבר שהחליטה לפזר עצמה וכן מכהנת ממשלה שהיא ממשלת מעבר שאינה נהנית מאמון העם – יש לכך השלכות משפטיות, הן ברמה הציבורית והן ברמה המשפטית. אמנם אין הגבלה פורמלית בחוק על סמכויות ראש הממשלה כדוגמת מינוי שרים, אולם ממשלת המעבר והעומד בראשה כפופים לעקרונות המשפט הציבורי הכללי, ואלה מטילים עליה חובה לפעול בתקופת המעבר בסבירות ובמידתיות, כנגזר מהאופי המיוחד של השלטון באותה עת.
היותה של ממשלת מעבר בגדר ממשל זמני שאינו נסמך על אמון הכנסת והציבור, מוליד את הצורך לפעול בריסון מוגבר בכל הנוגע להפעלת סמכויות שלטון, ביניהן גם במינוי שרים זמניים עד שתקום הממשלה הבאה לאחר מערכת בחירות קרבה.
מתחם הסבירות של ראש ממשלת מעבר במינוי שרים זמניים בממשלת מעבר מאופיין באיזון הנדרש בין הצורך בעשייה לבין דרישת האיפוק. ככלל, בעניין לנדשטיין ובעניין וייס שנדונו בבית המשפט העליון, נקבע כי ראוי שמינויים לתפקידים בשירות הציבורי לא יבוצעו בידי גורמי ממשלה אלא ימתינו עד לכינון ממשל חדש, אלא מקום שיש באיוש תפקיד מסוים צורך חיוני של ממש אשר אם לא ייענה, ייצור חלל העלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב.
בפנייתו של המשמר ליועץ המשפטי לממשלה נכתב עוד כי יש להימנע ככל האפשר ממינויי שרים זמניים בממשלת מעבר שכן קיים חשש מוגבר מניגוד עניינים במינוי, העדפת האינטרס המפלגתי הצר על פני האינטרס הציבורי, וחששות לפגם בהליך המינוי נוכח הפגיעה העלולה להיגרם בכך לאמון הציבור.