ב-23 באפריל 2020 הגיש משמר הדמוקרטיה תוספת לעתירה כנגד הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. התוספת לעתירה עסקה בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לכחול-לבן ובפרט להסדרים הכלולים בו, אשר לדעת משמר הדמוקרטיה יביאו בוודאות לפגיעה אנושה בערכים המהותיים של משטרנו החוקתיים, והם על פניהם סותרים את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית.
תכליתן הפסולה של הוראות ההסכם, הגנת מעמדו של בנימין נתניהו כראש ממשלה וחסימת הכנסת מלחוקק למשך 6 חודשים לפחות חוקים כנגד שחיתות, התיימרותו הצבועה של ההסכם כאילו נועד למלחמה בקורונה והשימוש לרעה בסמכות החקיקה הנובע מהן מהווה פסול היורד לשורשו של עניין. מכאן כי לדעת המשמר ובהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, מוקנית לו סמכות להתערב במקרה חריג וקיצוני זה ולהורות על בטלות ההסכם.
לטענת משמר הדמוקרטיה, ההסדרים המוצעים בחקיקה פרי ההסכם יביאו ליצירת שלטון דו-ראשי, שישתק את המערכת השלטונית. אין כל תכלית ראויה המצדיקה עיגון הסדר שכזה.
ההסדרים המשונים שההסכם מבקש לכונן, אותו "יקום חלופי" שבו מכהן ראש ממשלה חלופית בממשלת חילופים, נוצרו לא משום שמישהו סבר כי המסגרת השלטונית במדינת ישראל צריכה תיקון, כי הוספת ראש ממשלה חלופי תשפר את תפקוד הממשלה או את מלחמתה בקורונה. בעזות מצח מקוממת המציאו המפולפלים הללו שיטת משטר חדשה שלא נועדה אלא להבטיח שמר בנימין נתניהו יפרוש מן השלטון בבוא המועד, הסדרים משונים שנוצרו כי מר נתניהו איבד את אמון כולם כי יפרוש מתפקיד ראש הממשלה בתום מחצית הכהונה.
שלילת סמכות ראש הממשלה לפטר שרים
ההסכם קובע כי ראש הממשלה מטעם הליכוד הוא ורק הוא רשאי לפטר שר מן הליכוד ואלו ראש הממשלה החלופי זכאי לפטר רק שר מכחול לבן, הוא סעיף המגביל את הזכות לפטר שר הקבועה בחוק יסוד: הממשלה והוא אסור כשלעצמו ובוודאי אסור לאיים על החורג ממנו בערבות ובביטחון לא ידועים.
בנוסף, ואולי אף חמור מכך, הוראות סעיף 4(ד) מבקשות ליצור הסדר עוקף הלכת דרעי-פנחסי הלכה למעשה, באופן שיאפשר ל הממשלה הראש תפקיד חלופי להיות מאיוש על ידי שר הנאשם בפלילים. וזאת, תוך חקיקה פרסונלית בוטה התפורה למידותיו של מר בנימין נתניהו.
הקפאת סמכות וחובתה של הכנסת לחוקק
סעיף 3(א) להסכם קובע כי הממשלה היא ממשלת חירום ואחדות לאומית. המונח מטיל האימה חירום, אינו מוגדר בחוק כלשהו, החוק מכיר תקנות לשעת חירום, וסמכויות לשעת חירום, אך המונח "ממשלת חירום", אינו מוכר ואינו מוגדר ומי ידוע מה עומד מאחוריו.
והנה קובע ההסכם, כי בתקופת ממשלת חירום לא תבוצע על ידי הכנסת כל חקיקה ראשית או משנית שאינה קשורה להתמודדות עם מגיפת הקורונה. מה זה? למה זה? למי הכוח לדומם את הכנסת כרשות מחוקקת להגביל את סמכויותיה? מכוח איזה חוק נוצרה ממשלת חירום ומכוח איזה חוק נקבעת סמכות של הדממת הכנסת?
כל המכיר את הנושא רואה על נקלה כי מוגשמת כאן דוקטרינת ההלם, על פי הגותה של נעמי קליין, האומרת כי ממשלה בעלת נטיות לא דמוקרטיות תנצל מצב חירום אמיתי או מדומה כדי לקצץ בזכויות דמוקרטיות. זכותה של הכנסת לחוקק היא זכות דמוקרטית לה שותפים כל אזרחי המדינה ונלוז ומגונה הוא חקיקת חוק יסוד או חוק אחר המונע מהכנסת את זכותה הטבעית לחוקק.
מדוע התגלה לפתע הצורך להקים ממשלת חירום? שתשתיק את הכנסת, התשובה לכך ברורה, לא כדי להילחם בקורונה, אלא כדי למנוע מן הכנסת חוקים כנגד שחיתות שאיים בנימין גנץ לחוקק. החוק המשתיק את הכנסת לשישה חודשים ונוטל ממנה את סמכות החקיקה, נועד לדעתנו ללא ספק כדי למנוע מן הכנסת לחוקק חוקים נגד שחיתות ובראש ובראשונה חוק שיאמר כי אדם המואשם בפלילים בעבירות שחיתות מובהקות אינו יכול לכהן כראש ממשלה. האם לשם כך ליטול מן הכנסת את סמכת החקיקה ? זהו מהלך טוטליטרי, למעשה המהלך החמור ביותר שנקט נתניהו כדי להמשיך ולכהן כראש ממשלה. על כן להבנת משמר הדמוקרטיה זהו חוק מושחת וממשלת החירום היא ממשלה הנגועה בשחיתות.
סעיף 17(ב) להסכם קובע כי ייחקק הסדר הקרוי "חוק נורווגי מדלג" המבחין בין חברי מפלגות שונות שהתמודדו באותה רשימה בבחירות לכנסת, לעניין כניסה לכהונה בכנסת עם מינוי ח"כים ממפלגתם לחברי ממשלה והתפטרותם מהכנסת.
חקיקת חוק נורווגי תוך כדי כהונת הכנסת היא חקיקה רטרואקטיבית הפוגעת ברצון הבוחר. כי היא משנה את חוקי המשחק "תוך כדי תנועה" ומעוותת את רצונו של הבוחר, כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות האחרונות. שכן, הבוחר בחר בקלפי רשימה בהסתמך על סדר המועמדים המופיע בה ומתוך רצונו לקדם את נבחריו, וזאת מבלי לתת דעתו, בשלב ההצבעה, להשתייכותם הסיעתית.
לשון אחר, סעיף 17(ב) להסכם מבקש לעשות שינוי חמור וקיצוני בחוק יסוד: הכנסת, באופן שישנה רטרואקטיבית את תוצאות הבחירות שהתקבלו סמך רשימות מועמדים סגורות וידועות מראש לציבור. הבחירה ברשימה מסוימת נעשתה על דעת הבחירה ברשימה כולה, וכל שינוי בסדרי הכהונה תהא בניגוד לרצונו של הבוחר. ההסכם מותנה בחקיקה רטרואקטיבית שתזעזע את יסודות משטרנו החוקתי, באופן שעושה שימוש ציני ופרסונאלי במעמדם של הסדרים חוקתיים כדי לקדם צורך זמני וצר.
יוער, כי אף לו החקיקה דנן הייתה במתכונת עתידית, הייתה חקיקה זו פגומה נוכח פגיעתה ביכולתו של הבוחר לכלכל את צעדיו באופן מושכל בבואו לתת את קולו, המסכלת את הזכות לבחור, את הזכות לחופש ביטוי פוליטי ואת עקרונות היסוד של שיטת המשטר הדמוקרטית.